
nmcli con add type bond con-name bond0 ifname bond0 bond.options mode=active-backup יוצר connection וממשק לוגי בשם bond0.nmcli con mod bond0 ipv4.addresses 192.168.40.21/24 קובעת כתובת וסאבנט (חשוב לציין את ה-24/ מסכת הרשת, אחרת מתקבלת מסכה שגויה שמבודדת את הכתובת). nmcli con mod bond0 ipv4.method manual מבטלת DHCP.nmcli con add type ethernet slave-type bond con-name bond0-port1 ifname eth1 master bond0 (ואותו הדבר עבור eth2 כ-port2).nmcli con up bond0 מעלה את הממשק המאוחד. פקודת nmcli con edit bond0 מאפשרת תיקון אינטראקטיבי של ההגדרות, למשל תיקון כתובת IP שהוזנה בטעות.nmcli con down bond0), מוחקים אותו (nmcli con delete bond0) ומוחקים בנפרד את השיוך של כל כרטיס רשת ל-Bond (nmcli con delete bond0-port1, ו-port2).מבנה ושמות דיסקים ומחיצות בלינוקס:

הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «Bonding - Link Aggregation» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
שלום וברוכים הבאים לסרטון בנושא ההכנה ל-RHCE. היום אנחנו מתעסקים בשאלה בנושא לינק אגריגיישן, כלומר לקחת כמה כרטיסי רשת ולהפוך אותם לכרטיס אחד.
בואו נבחן את השאלה. מבקשים מאיתנו לקחת ולעשות לינק אגריגיישן על סיסטם 1 וגם על סיסטם 2, להשתמש באינטרפסים בכרטיסי רשת ETH1 ו-ETH2, הלינק צריך להמשיך לעבוד אם אחד מהכרטיסי הרשת האלה נכשלים, כלומר מתנתקים.
אנחנו צריכים להשתמש בכתובות IP סטטיות שיהיו בתוך רשת 192.168.40.0.24 ביט סאבנט. על מערכת 1 הכתובת צריכה להיות 192.168.40.21 ועל סיסטם 2 הכתובת צריכה להיות 192-168-4022 והלינק צריך להישאר ולהמשיך לעבוד אחרי שהמערכת עוברת ריבוע.
לפני שנעסוק בשאלה עצמה אנו נעסוק בהכנת הסביבה כדי לתרגל את השאלה הזאת כי הכנת הסביבה עצמה אינו פשוטה במיוחד.
כרגע יש לנו שתי מערכות סיסטם 1 וסיסטם 2 מולהם כרטיס רשת אחד ברשת 192, 168, 50. אחד כתובת 14 ולשני כתובת 12. אם אני אכנס למערכת ואני אריץ ifconfig אני אראה את הכרטיס רשת מוגדר כeth0 בשתי המערכות.
מה שאני הולך לעשות אני הולך להוסיף עוד שתי כרטיסי רשת לכל מערכת כאשר הם יהיו ברשת נפרדת לחלוטין, אך שתיהם יהיו ביחד באותה רשת.
בואו נעשה את זה דרך ה-Hyper-V. אז ראשית אני אתחיל מזה שאני אכבה את שתי המערכות, Power-off ו-Power-off.
כיביתי את המערכות, עכשיו הן ב-State-off, ואני אוסיף להן חומרה חדשה. אני אכנס ל-System 1, נכנס ל-Settings ואני אוסיף כרטיס רשת נוסף Network Adapter Add כאן אני אבחר רשת אחרת מהרשת שבה נמצא כרטיס הרשת הראשון הכרטיס הרשת הראשון נמצא ב-LabVSW ואני אשתמש ברשת MySwitch שיצרתי אותה מבעוד מועד אני אעשה Apply ואני אעבור כאן בהגדרות לך ל-Advanced Features
ואני אוסיף כאן Enable Mac Address Spoofing. מה שהאופציה הזאת תאפשר, היא תאפשר להשתמש ב-Mac Address, כלומר כתובת הפיזית של הכרטיס רשת, וכרטיס רשת בדרך כלל היא צרובה בתוך הכרטיס.
יחד עם זאת אנחנו נאפשר למערכת ההפעלה לשנות את הכתובת הפיזית הצרובה הזאת כדי לדמות בעזרת כמה כרטיסי רשת כרטיס רשת אחת. וכאשר הפעולה הזאת נעשית, מערכת ההפעלה היא בעצם צריכה לגרום לכרטיס רשת אחת להתחזות לכרטיס רשת אחר.
וכמו כן אני הולך כאן להפעיל את האופטימיזציה ל-NIC Teaming. אני עושה לזה אפליי והולך להוסיף כרטיס רשת נוסף.
Add Hardware Network Adapter, Add. גם כאן אני בוחר את My Switch, הסוויץ' האחר ועושה פלאי וכאן באדוויינס פיצ'רס זה אנייבל מאק אדרס ספופינג וכאן אנייבל לניק טימינג זה הפלאי בודק ששתי הכרטיס הרשת מחוברים לסוויץ' הנכון ועושה אוקיי את אותה פעולה
אני עושה גם על סיסטם 2 פייל סטינגס נטוורק אדפטר אד מיי סוויץ' חשוב ששתי הכרטיסי הרשת בסיסטם 1 ושתי הכרטיסי הרשת בסיסטם 2 יהיו מחוברים לאותו הסוויץ'.
מן הסתם, פליי, אדוונסט סטינגס, אדוונסט פיצ'רס, אנבל מאק אדרס ספופינג ואנבל טימינג ומוסיף עוד כרטיס רשת נוסף למערכת. בוחר את מיי סוויץ', אפליי, אדוונסט פיצ'רס, מאק אדרס ספופינג, וניק טימינג בודק ששתי הכרטיס הרשת מחוברים לאותו הסוויץ', ועושה אוקיי, ומפעיל כרגע את שתי המערכות.
לא לוחץ על רוורט כדי לא להחזיר את המכונה למצב הקודם, עושה קונטיניו, וגם מפעיל את סיסטם 1 סטארט קונטיניו מעולה. המערכת עולה.
כאן בסיכום של הרשת אני אראה את Lab Switch שתכף יקבל פה כתובת IP, את כתובת ה-IP הרגילה של המחשב ואת שתי ה-Network Adapters החדשים שלא יקבלו כתובת IP מכיוון שהם עדיין אינם מוגדרים במערכת.
בואו נראה System 2 שהוא כבר אמור לעלות, עדיין בעלייה, נלחץ על ה-Consol כדי לראות שהמערכת עולה, הנה כנראה בדיוק סיימה לעלות, אני רואה כאן את כתובת ה-IP12 ושתי הכרטיסי רשת הרגילים החדשים שהוספנו ללא כתובת ה-IP.
זה גם המצב בסיסטם 1. עכשיו אני אתחבר למכונות האלה ב-SSH ואני אראה איך נראית תצורת הרשת שלהם. אתחבר לסיסטם 1 ב-IP14, מקיש את הסיסמה, מתחבר לסיסטם 2 ב-IP12 ומקיש את הסיסמה.
איי-אף קונפיג ואני רואה שנוספו לי עוד שתי כרטיסי רשת ETH1 ו-ETH2 וגם במערכת השנייה איי-אף קונפיג אני רואה גם כאן יש לי ETH1 ו-ETH2 ועכשיו המערכת מוכנה להתחיל בתרגיל. כלומר גם על סיסטם 1 וגם על סיסטם 2 יש לי שתי כרטיסי רשת שמחוברים לסוויץ' נפרד מהכרטיס רשת ETH0 ואת שתיהם אני הולך לאחד לכרטיס רשת 1. כדי לאחד שתי כרטיסי רשת לכרטיס רשת 1
אני הולך להשתמש בעזרת הפקודה של Network Manager NMCLA ובטכנולוגיה של בונד. במערכת הלינוס קיימות רל 8, קיימות שתי טכנולוגיות שמאפשרות לאחד בין כרטיסי רשת.
אחת מהן נקראת טכנולוגיית בונד והשנייה נקראת טכנולוגיית טים. הן נותנות כמעט אותה תוצאה, אמנם פועלות קצת בדרך אחרת ביניהן.
אנחנו יכולים לראות את טבלת ההבדלים בדוקומנטציה. למשל כאן אני מסתכל באתר של רדט, אני רואה למשל לואוד בלנסינג ל-LACP ספורט שיש אותו ב-Team ואין אותו ב-Bond ואם אני אסתכל כן יש את האופציה של LACP שזה לואוד לינק אגרגיישן לואוד בלנסינג פרוטוקול החשוב אבל בעצם ב-Team התמיכה היא מורחבת ואם אני אסתכל עוד על הטבלה אני לא רואים פה איזה שהם הבדלים מהותיים אבל לפי
ממה שאני רואה בעצם ה-performance overhead כלומר כמות העבודה שהמערכת צריכה להשקיע בעבודה עם המנגנון היא ב-bond היא נמוכה וב-team היא מאוד נמוכה וזה לא מפתיע כי-team זה בעצם דרך פעולה קצת יותר חדשה לעשות לינק אגריגיישן בלינוקס יחד עם זאת בגלל אופן הפעולה הטיפה שונה בסביבה של היפר וי למשל
לא הצלחתי לגרום ל-team לעבוד ול-bond כן הצלחתי לעבוד. כלומר בין סביבות וירטואליזציה אחת מהשיטות יכולה כן להצליח והשיטה האחרת יכולה לא להצליח.
תחת הווירטואליזציה של לינוקס או virtual box שתי השיטות פעלו היטב. אז בואו נמשיך להגדרות ואנחנו נתייחס כיצד בעצם להגדיר גם את ה-team וגם את ה-bond. אחלה, אז שיטת, בעצם ההגדרה היא די מסובכת.
אני הולך להשתמש ב-nmcli והפקודה היא די ארוכה, אבל כדי שלא נצטרך לסקור אותה בעל פה אני אראה לכם איך מוצאים דוגמה בלי גוגל בתוך המערכת ומוצאים אותה באופן הבא:
מן מינוס k nmcli וכאן אנחנו רואים nmcli examples כלומר דוגמאות לשימוש ב-nmcli ובדיוק את המן הזה אני הולך לפתוח אני עושה מן nmcli מקף examples ואני יכול לדפדף פה למטה או שפשוט אני יכול להקיש סלאש בונד ואני רואה כאן את האקזמפל של איך מייצרים בונד ובאקזמפל 6 ואקזמפל מתחת אקזמפל 7 אני רואה את אותו דבר
עם טים בפועל במבחן זה לא משנה אם תעשו עם טים או עם בונד כל עוד תעמדו בתנאי התרגיל שהם שיהיה לינק אגריגיישן על סיסטם 1 וסיסטם 2 ושהלינק יפעל על אינטרפסים ETH1 ו-ETH0 וכתובת הרשת תהיה קבועה.
כלומר הם בכוונה לא כותבים כאן תגדיר ליטים או תגדיר ליבונד, הם לא כותבים איך לעשות, הם כותבים מה התוצאה שצריכה להתקבל בסוף וההחלטה הזאת בעצם נופלת על הנבחן עליך וכרגע זה לא באמת משנה באיזה מהדרכים נבחן ובכן יש פה את האקזמפל הזה אפשר לקחת למשל ולהעתיק אותו למצוא לעשות לו קופי פייסט לקובץ כדי
לא לזכור את הפקודות ובכן אנחנו נצא מהאמן ונריץ את הפקודות ידנית אז אנחנו נתחיל בזה שאנחנו ניצור את הקונקשן ואנחנו נעבוד במקביל גם על מערכת 1 וגם על מערכת 2. כאן אני מחובר למערכת 1 וכאן אני מחובר למערכת 2.
אז אני אתחיל להריץ את הפקודות. אני אריץ nmcli, con בשביל קונקשן, add, type בונד, con מכ"ף name בונד 0, if name, כלומר זה יהיה השם של הקונקשן בנטוורק מנאג'ר, וה-if name זה יהיה בעצם שם האינטרפייס כמו
שהמערכת תראה אותו. ה-if name גם יהיה בונד 0. וכאן אני רושם בונד אופשיאנס, נקודה. וכאן יש לי כמה סוגים של בעצם חלוקת מידע בין שתי הכרטיסי רשת, למשל אני יכול לשים אותם בפורמט של אקטיב אקטיב, אקטיב פאסיב, תכף אני אראה לכם איפה בעצם אפשר לראות את המודים של הפעולה,
אבל אני הולך כאן לשים את המוד הכי פשוט, כמו שגם הופיע באקזמפל, ActiveMackupBackup. הרצתי את הפקודה בסיסטם 1, ואני הולך להריץ בדיוק את אותה פקודה בסיסטם 2. בואו נסתכל רגע על האקזמפל.
הנה אני רואה בונד, והנה כאן יש לי גם מוד של אקטיב בייק-אפ. עכשיו אני הולך להגדיר את כתובת ה-IP, כתובת IP סטטית, ואת זה אני עושה עם פקודה רגילה של Network Manager, שאותה אפשר למצוא או דרך מן של Network Manager או בעצם גם על ידי זה שאני אעשה למשל Network Manager Connection Edit ואז יהיו לי את האופציות.
תכף אני אראה את זה גם. בינתיים אני אריץ את הפקודה nmcli.mode מלשון modify.bond0ipv4.a.vx ובגרשיים בודדות אני רושם את הכתובת 192.168.בואו נראה מה התבקשתי