מילון מושגים:
דומיין קונטרולר - שרת בדומיין של Active Directory שמאמת משתמשים ואוכף מדיניות והרשאות ברשת הארגונית.
שרת DNS - שרת שמתרגם שמות מתחם קריאים, כמו example.com, לכתובות IP שהמחשבים משתמשים בהן.
כתובת סטטית - כתובת IP קבועה שמוקצית למכשיר ואינה משתנה, בניגוד לכתובת שמתקבלת אוטומטית ומתחלפת.
מסכת רשת - ערך שמחלק כתובת IP לחלק המזהה את הרשת ולחלק המזהה את המכשיר, וקובע את גבולות תת-הרשת.
שער ברירת מחדל - כתובת ההתקן ברשת שאליו נשלחת תעבורה המיועדת לרשתות אחרות, בדרך כלל הראוטר ליציאה לאינטרנט.
TCP/IP - אוסף הפרוטוקולים שעליו בנוי האינטרנט, המגדיר כיצד נתונים נארזים, מנותבים ומועברים בין מכשירים.
TCP - פרוטוקול תקשורת אמין שמוודא שכל חבילות המידע מגיעות ליעד בשלמות ובסדר הנכון.
DHCP - פרוטוקול שמחלק כתובות IP והגדרות רשת למכשירים אוטומטית כשהם מתחברים לרשת.
התקנת DC שני בדומיין - חלק 3
בשיעור זה משלימים את ההתקנה של שרת DC שני בדומיין, מקדמים אותו להיות Domain Controller עם העתק מלא של Active Directory, מתקנים את ה-IP לקבוע, מוודאים שהוא משמש שרת DNS לעצמו, ומעדכנים את התחנות להשתמש בשני שרתי ה-DNS.
נושאי הסיכום המוצגים בשיעור:
1. המטרה של השלב הזה: בסרטון הקודם התקנו את שרת DC2 וצירפנו אותו לדומיין, ועכשיו נשאר להפוך אותו משרת רגיל לשרת Domain Controller שיהיה לו העתק של כל Active Directory, כך שאם ה-DC הראשון ייפול השני יוכל לתת שירותי אימות ובדיקת שם וסיסמה לכל תחנות העבודה והשרתים.
2. קידום השרת ל-DC: בשרת DC2 נכנסים דרך הדגל הצהוב להגדרות Active Directory ובוחרים להוסיף את המחשב כ-Domain Controller נוסף בדומיין קיים, כלומר שרת נוסף שיקבל העתק של כל המידע בדומיין שכבר קיים.
3. הרשאות המשתמש המבצע: חשוב לשים לב שהפעולה מבוצעת עם משתמש שהוא אדמיניסטרטור בכל הרשת ובדומיין, ולא אדמיניסטרטור מקומי, כי צריכות להיות לו הרשאות ב-Active Directory, ומוסיפים סיסמה למקרה חירום שבו יצטרכו לשחזר את Active Directory.
4. מקור ההעתקה והתיקיות: אשף ההתקנה שואל מאיפה להעתיק את המידע על הדומיין, והתשובה היא מה-DC הראשון, שם הוא יעתיק את המידע, ובנוסף מגדירים היכן ישבו פיזית תיקיות Active Directory וקובץ הדאטאבייס שלו, ומשאירים הכל בברירת המחדל.
5. האזהרה על ה-IP הקבוע: לפני ההתקנה מופיעה אזהרה שאין IP קבוע, ומומלץ שלשרת DC יהיה כתובת IP סטטית, ולכן מגדירים בכרטיס הרשת כתובת קבועה, מסכת רשת ושער ברירת מחדל, כשה-DC השני מקבל כתובת סמוכה לזו של הראשון.
6. ההתקנה והאתחול: לאחר ההתקנה המערכת מבקשת הפעלה מחדש, ובהפעלה מופיע שלב ארוך של applying computer settings, כי השרת נכנס לדומיין בפעם הראשונה לא כמחשב רגיל אלא כ-Domain Controller ומקבל את הפוליסות וההגדרות של שרתי DC.
7. מעבר לתיקיית Domain Controllers: אחרי האתחול רואים בכלי ניהול Active Directory שהשרת עבר מהמקום הקודם לתיקיית Domain Controllers, שם יושבים כל שרתי ה-DC, ונכנסים לשרת עם האדמיניסטרטור של כל הרשת.
8. DC2 כשרת DNS לעצמו: ב-DC2 נהיה העתק של הדומיין והוא משמש גם כשרת DNS, וכדי שלא יהיה תלוי ב-DC הראשון מגדירים ששרת ה-DNS שלו הוא הוא עצמו, כתובת ה-loopback המקומית, ובודקים בשורת הפקודה שההגדרה תפסה, שפענוח שם ל-IP עובד ושה-DNS תקין.
9. אימות המידע בשרת החדש: בכלי Active Directory Users and Computers על ה-DC השני רואים שהוא מכיל את כל המידע של הדומיין, כולל המשתמשים, וכך הצלחנו להקים שני Domain Controllers.
10. עדכון התחנות ל-DNS כפול: בתחנות העבודה חשוב לא לשכוח להוסיף את ה-DC השני להגדרות ה-DNS, כך שהתחנה תפנה קודם ל-DC הראשון, אם הוא לא זמין תפנה לשני, ואם שניהם כבויים תמשיך לשרת DNS ציבורי, וכי הממשק הגרפי מציג רק שני שרתים משתמשים בהגדרות המתקדמות של TCP/IP כדי להוסיף שלישי, ובפועל בארגון את ההגדרות האלו עושים דרך שרת DHCP.
סיכום:
בשיעור זה השלמנו את הקמת שרת DC שני בדומיין, קידמנו אותו ל-Domain Controller עם העתק של כל Active Directory מהשרת הראשון, הגדרנו לו כתובת IP קבועה, ראינו איך הוא מקבל את פוליסות הדומיין באתחול הראשון ועובר לתיקיית Domain Controllers, הגדרנו שהוא שרת DNS לעצמו כדי שלא יהיה תלוי בשרת הראשון, ועדכנו את תחנות העבודה להשתמש בשני שרתי ה-DNS עם גיבוי ציבורי, כך שהדומיין עמיד יותר לתקלות.
SR13785HE